ליקבץ הוא מונח שהופיע בתחילת המאה הקודמת

ליקבז הוא מונח שהופיע ברוסיה הסובייטית. מה זה אומר וכיצד הוא פוענח?

ליקבז הוא אירוע שמטרתו ללמד מבוגרים לקרוא ולכתוב. מושג זה היה משמעותו בשנות העשרים. מאוחר יותר רכשה המונח צל שונה במקצת.

פרהיסטוריה

בסוף המאה התשע-עשרה, רוסיה עשתה את דרכהפיתוח תעשייתי. אבל הרמה הכללית של אוריינות האוכלוסייה השאירה הרבה כדי להיות הרצוי. בין תושבי סיביר, למשל, מעטים יכלו לכתוב ולקרוא. לפי הסטטיסטיקה, זה היה רק ​​אחד מכל עשרה, אם אתה לא לוקח ילדים בחשבון לפני גיל תשע. ב- 1914 גדל מספרם של המשכילים ברוסיה, אך המלחמה, הרעב ואירועים שליליים אחרים הביאו לירידה נוספת במספרם.

בשנת 1920, אנשים משכילים במדינה הפכוהוא קטן קטסטרופלי: חלקם היגרו, אחרים נורו. הממשלה החדשה פתחה את הפתרון לבעיה זו: הוחלט על הקמת ועדת חירום לחיסול הבערות. מעתה והלאה, כל אזרח צריך ללמוד איך לכתוב ולקרוא.

ליקבץ הוא מאבק נגד האנאלפביתיות. קודם כל, תוכנית זו המדינה היה מכוון לשכבה מיוחדת של האוכלוסייה - ילדי רחוב, שלאחר מלחמת האזרחים התברר להיות ברחובות הארץ מספר עצום. בשנים אלה החל המורה מקארנקו את עבודתו, שמצא לנכון לא רק ללמד מתבגרים מורכבים את יסודות הקריאה והכתיבה, אלא גם לערב אותם בעבודה.

כמו כן נקודות

ילדים חסרי בית נשלחו לפנימיות מיוחדות. אבל היו הרבה אנשים בארץ שלא עשו פשעים, הם היו מהימנים לחלוטין, אבל הם לא יכלו אפילו לכתוב את שמם. עבורם, נוצרו בתי ספר.

מוסדות אלה נקראו נקודות פירוק, ואזרחים מעל גיל 15 הוכשרו שם. התוכנית היתה תמציתית למדי. האימון נמשך לא יותר מארבעה חודשים.

למטה עם אנאלפביתיות!

הוקם בסיס חינוכי ומתודולוגי במטרהאירוע חשוב שנקרא אנאלפביתיות. אלה היו, בדרך כלל, חוברות עם משפטים פשוטים לקריאה ולשיר של משוררים סובייטים. המכתבים הוצאו במיוחד עבור נציגי מעמד הפועלים והאיכרים.

בשנת 1925, חיסול של אנאלפביתיותהפכה לתוכנית מכוונת לא רק על לימוד יסודות הכתיבה והקריאה. עכשיו, במסגרת התוכנית החינוכית, גם הבינו שהאנשים מתרשמים מנקודת מבט אידיאולוגית נכונה.

בתחילת שנות השלושים מספר בתי הספר לחינוךגדל מספר פעמים. למעלה מעשרים מיליון אזרחים הוכשרו למוסדות אלה. על פי נתוני 1929, אחוז האנאלפביתים בברית המועצות בגיל חמש עשרה עד שישים שנים לא היה יותר מ -10%.