פילוסופיה של המזרח הקדום
פילוסופיה הוא לא רק תחום של הבנה של ההוויה, אלא גם כוח רוחני המשפיע על תהליכים בעולם.
ראוי לציון היא העובדה כי הבכורהפילוסופיה של העולם המזרחי והמערבי התפתחה בערך באותו זמן - באמצע האלף הראשון לפנה"ס. עם זאת, הם היו עצמאיים לחלוטין ועצמאיים בשיפוטים, מסקנות וחזון של העולם.
באופן כללי, מקור הפילוסופיה הוביל להדיפת המיתולוגיה מהתרבות, להתפתחות המחשבה הלוגית, לחשיבה מחודשת של העמדות הישנות.
פילוסופיה של המזרח הקדום מבוגר מאירופה. כאן התפתחו תפיסות העולם הראשונות, שבהן מיתוסים ודת משולבים עם תורות מדעיות. הדוקטרינות הפילוסופיות המפורסמות והמשפיעות ביותר היו בסין ובהודו.
תכונות נפוצות, שהיו טבועה בפילוסופיה של העולםהמזרח הקדום הם כדלקמן. ראשית, הם התאפיינו בהפרדה חלקית מן הפרה-פילוסופיה. שנית, הפילוסופיה המזרחית העתיקה התאפיינה בכך שהמדע הטבעי לא בא לידי ביטוי באופן מהותי והולם בפילוסופיה. שלישית, פילוסופיה זו מאופיינת במסורתיות. בניגוד למערב, שהוא ספקן בחיפוש אחר האמת, הפילוסופיה של המזרח דחתה ספקות, התבססה על המשכיות הדורות ועל עקביות המסורות.
תורתו הפילוסופית הראשונה התעוררו במצרים, במסופוטמיה, בבבל, באשור. כאן, בתורו של האלף השלישי של המאה ה- 3 לפנה"ס. הכתיבה כבר הופיעה, מה שאומר את הופעתם של יסודות המחשבה המופשטת.
לעמי המזרח הקדום עדיין לא היו מערכות פילוסופיות מסודרות בתקופה זו, אך רמת הפיתוח של המדעים והאמנות כבר הייתה גבוהה מאוד.
במצרים הקדומה, המחשבה הפילוסופית החלה את דרכה מן הדתי לפרשנות הגיונית, פילוסופית של מיתוסים
בבבל העתיקה, הלידה של הפילוסופיה היתה קשורה עם התפתחות הידע המדעי והיווצרות גישה רציונלית לאנשים ולטבע.
באמצע המילניום לפנה"ס. בסין ובהודו החלו ליצור פילוסופיה מקורית משלה - הפילוסופיה של המזרח הקדום. במדינות אלה, בתנאים כלכליים מיוחדים, פוליטיים, חברתיים ורוחניים מיוחדים, היתה אווירה רוחנית מיוחדת שתרמה ללידת המחשבה הפילוסופית.
פילוסופיה של המזרח הקדום התגלה כפתרון לסתירותבין הפרשנות המיתולוגית של היקום לבין החשיבה והידע החדשים. עם זאת, הפילוסופיה של המזרח הקדום לא באה מן המיתולוגיה, אלא מן צורות המעבר האידיאולוגי, אשר ניתן לפרש כמו מראש פילוסופיה. ברמה זו של התפתחות הידע, יחד עם מיתוסים, יש "פילוסופים" מיוחדים, כלומר, יסודות לא מפותחים של מחשבה פילוסופית.
הלכות התפתחות הפילוסופיה של סין העתיקהו הודו העתיקה יש דפוסים נפוצים. ראשית, המודעות העצמית של שני העמים הקדומים נבנתה על בסיס קשרים גנריים-משמעותיים. בתפיסת העולם הראשונה התייחסו הטבע והאדם לחלקים של שלם אחד. סוגי הידע בפילוסופיה של מדינות אלה היו דומים מאוד.
בנוסף, הסוג היה הכוח המניע של השינויהתודעה של אנשים. כמו כן לתרבות ההודית וסינית התאפיין האופוזיציה של הרוחניות גשמית. לכן, במדינות אלו כמו מחשבה מראש הפילוסופית היו מיתוסים, טאבו וטקסים כבסיס להתפתחות הפילוסופיה.
הפילוסופיה הראשונה של המזרח הקדוםמטילה את יסודות היסוד של המסורתיות התרבותית עמוק לתוך מוחו של האדם. למעשה, הפילוסופיה מתחילה לשרת את האינטרסים של המערכת החברתית-כלכלית, שבשתי המדינות היו קיימות עד המאה העשרים.
באופן טבעי, הפילוסופיה של סין והודו היתה משלהתכונות אישיות. בהודו, בתי ספר פילוסופיים היו קשורים עם ברהמניזם ובודהיזם, בסין - עם קונפוציאניזם. בהודו, אף אחד מבתי הספר לא יכול לקבל עדיפות רשמית, בסין, קונפוציאניזם השיגה את מעמדה של האידיאולוגיה הרשמית של המדינה.
</ p>
