האחים גרים "ברמן טאון מוסיקאים": סיכום קצר ליומן הקוראים

כולנו מילדות זוכרים ומעריצים את האגדה"מוזיקאים בעיר ברמן". סיכום היומן של הקוראים יכול להתחיל עם העובדה כי במשך זמן רב מאוד, הוא כבר לא ידוע כאשר טוחן חי, שהיה חמור חזק וחזק. החיה הזאת כל יום עבדה זמן רב במפעל על בעליה, נושאת על גבה שקיות קמח כבדות. הגיע הזמן, החמור הזדקן ונחלש לחלוטין. הבעלים החליט שהוא יהיה עול עליו, והוציא אותו מהבית.

הפחד היה מפחיד: הוא לא ידע לאן ללכת, לאן ללכת. הרגשתי שאני כבר חלש מדי. ולפתע עלה בדעתו שעליו לנסוע לעיר ברמן ולהיות מוזיקאי רחוב. כדי שיוכל לשעשע את הקהל ולהתפרנס.

"ברמן מוזיקאים": סיכום קצר עבור יומן הקוראים

יש חמור, צועק כמו חמור ורואהשוכב על הכביש של כלב ציד. הלשון שלה בולטת, נשימתה כבדה. החמור שאל אותה למה היא כה חסרת נשימה ומניין היא באה. הכלב ביקש את החמור להצטער על כך, כי היא גרה עם הבעלים, הלכה לצוד איתו לשדות ולביצות בחיפוש אחר המשחק. ועכשיו זה לא מתאים לציד, כי הוא ישן, והאדון תכנן להרוג אותה. אז היא ברחה ממנו, ואז לא יודעת מה לעשות.

חמור, בלי מחשבה ארוכה, קרא לה מאחוריוברמן נהיה מוזיקאי רחוב. היא נבחה בקול רם, וקולה היה מתאים. החמור הציע לה לשיר ולהכות את התוף, והוא החליט שגם הוא ישיר וינגן בגיטרה. הכלב הסכים בהנאה. והם הלכו בדרכם.

היכרות חדשה

החמור התחיל לצרוח כמו חמור, הכלב התחיל לנבוח בדרכו שלו. הם הולכים ורואים חתול על הכביש. הוא יושב די עצוב.

למה החתול כל כך עצוב? שאלה זו הייתה מעוניינת מאוד המוזיקאים ברמן טאון בעתיד. תקציר נוסף אומר כי החתול התחיל להתלונן על העובדה, במשך זמן רב המתגוררים הפילגש שלו, הוא היה לוכדי עכברים וחולדות, ועכשיו כי שיניו היו עמומות, היא החליטה להטביע אותו בנהר. ואז החתול ברח מהבית. ועכשיו הוא לא יודע איך להאכיל את עצמם.

אחר כך הזמינו אותו חבריו לנסוע איתם לברמן. הם החליטו שגם החתול ישיר וינגן בכינור, הכלב ישיר ויכה את התוף, והחמור ישיר וינגן בגיטרה. החתול הסכים בשמחה. וכולם הלכו יחד. כולם צועקים בדרכם. אבל הם לא החזיקו מעמד זמן רב, כשגבינה שישבה על השער, שקראה כל הזמן, ראתה.

הדרך לברמן

סיפורם של האחים גרים "המוסיקאים של ברמן"התוכן הקצר מוביל למה שהמוזיקאים החליטו לשאול אותו, בגלל מה שהוא צועק, ומה קרה לו. קוקרל סיפר להם את ההיסטוריה האומללה שלהם. מתברר שמחר צריכים האורחים לבוא למארחיו, והם הולכים להרוג אותו כדי להכין מרק. עכשיו הוא לא יודע מה לעשות. לאחר מכן החמור הזמין אותו להצטרף לחברה שלהם וללכת לעיר ברמן כדי להיות שם מוסיקאי רחוב. קוקרל הסכים מיד. הם אמרו לו שהוא ינגן ושר על הבללייקה.

הם הולכים שוב בגרון שלהם, הם צועקים על ברמןמוזיקאים. סיכום קצר ליומנו של הקורא יכול להימשך על ידי העובדה שזה היה לילה בקרוב, והחברים החלו להסתדר בלילה. החמור והכלב שכבו תחת עץ אלון ענקי, החתול טיפס על הענף, הזין טס עד קצה העץ והתחיל לבחון את הסביבה.

בית

עד מהרה קרובה אליהם, והם ראו אור. תרנגול כמו צרחה! כולם ברחו, והוא סיפר לי מה הוא ראה. ואז החמור החליט ללכת ולברר אם יש שם בית. הכלב חשב שאולי יש בשר בבית, החלב רצה חתול, והתרנגול היה דוחן.

הם במהירות zasobiralsya בדרך ועד מהרה כבר היוליד הבית, שבו נשרף אור. החמור ניגש אל החלון וראה איך משתעשעים המאכלים ליד השולחן. וגם בעלי חיים רעבים רצו לאכול. הם החליטו להסיע את השודדים מהבית והחלו לחשוב על איך לעשות את זה.

החמור הניח את רגליו על אדן החלון, הכלבקפץ על גבו, החתול קפץ על גבו של הכלב, והזין ישב על ראשו של החתול. ואז הם התחילו לצעוק, וכל אחד בדרכו שלו, ואיך הם היו ממהרים לחדר אל השודדים. על אלה שהפתיעו את הזוועה, והם התפזרו לכיוונים שונים של היער.

גרים "המוזיקאים של ברמן טאון": סיכום קצר

הנגנים, שישבו ליד השולחן, החלו לאכול. אחרי שאכלו ושתו, הלכו לישון.

בשלב זה ישבו השודדים ביער וחשבו,מה עושים בבית. אולי הם היו כל כך מפוחדים לשווא? שודד אחד הלך לראות את המצב. הוא ניגש אל הבית, פתח את הדלת וראה כי בתוך הכיריים שני אורות טובעים.

הוא חשב שזה גחלים בלתי-גלות. והוא לקח קרן כדי להצית מחדש את האש. דקרתי אותו, והתברר שזאת עין של חתול. החתול שומע את הגנב ואת כפות הגנב. השודד היה מפוחד, ואז הכלב שלו תפס את הרגל שלו, ואז הוא נתן פרסה. ומהשער צווח הזין בגרונו. השודד פנה ונמלט ליער מחשש.

הוא רץ אל חבריו ונתן להםלספר, כי עכשיו בבית שלהם הענקים הנוראים יש מגושם. אחד מהם טפח על פניו באצבעותיו הגרמיות, אחר חתך בסכין, שליש עם מועדון על הגב, והרביעית בכתה כדי לשמור על הגנב. השודדים היו מוטרדים, אבל החליט לעזוב את היער הזה ולא לבוא לכאן שוב.

בנושא זה "מוזיקאים ברמן": סיכום קצר ליומן הקוראים "ניתן להשלים. בעלי חיים רבי-עוצמה וידידותיים, שהפכו למוסיקאים של הברמן, נותרו מאושרים ומאושרים.