אקימוב, "ליל הריפוי": סיפור קצר

המלחמה משאירה טביעה עמוקה על נפש כולםאדם. לעתים קרובות, ואחרי שנים רבות, זיכרונות ממנה אינם מרשים לי לישון ולחיות בשלווה. הוכחה לכך היא סיפורו של ב. אקימוב "ליל הריפוי", סיכום קצר המוצע להלן.

בדידות כפויה

ילדי דניה התיישבו זה מכבר בעיר. והיא גרה לבדה בכפר, ולכן נראה שהנכד שלה עורר בה השראה. הזקנה התעוותה, בישלה, ואפילו כשגרישה רצה אל הרחוב, הרגישה: יש נפש חיה בבית. כך מתחיל יקימוב בוריס בעבודתו.

"ליל הריפוי" ממשיך עם סיפור עלהנסיבות שגרמו לאישה דוניה לבלות מאה שנים בלבד. כמובן, כלכלה שלא תוותרי. עם זאת, הסיבה היתה חשובה יותר: הזקנה לא יכלה לישון בשקט. בתחילה היא ביקרה את הילדים לעתים קרובות, אבל כל ביקור שעשתה הפך למבחן עבורם. היא צרחה בלילה: שנות המלחמה הקשות והרעב נפגעו - ולא נתנו לי לישון. באבא דוניה נלקחה לרופאים, אך דבר לא עזר. ועכשיו היא היתה בעיר רק במשך היום, ועד הערב היא בהחלט חזרה הביתה. היתרון של התבגרות גרישה נשאר איתה בחורף ובאביב.

לילה חסר מנוח

הנכד חזר מהרחוב בערב, ולאחר שסיים לאכול, נעשהלהכין את הציוד לדיג בבוקר. והאשה דוניה ישבה לידו ושאלה אותו כל הזמן על זה ועל זה. כששכבו לישון, היא הזהירה שאם הם ישמיעו רעש בלילה, הם יתעוררו. גרישה רק נופפה לו בידו: הוא ישן שינה עמוקה, מפני שלא שמע דבר. אבל עד מהרה התעוררה בו צעקתה של האשה של דוניה. היא דיברה על קלפים אבודים, על ילדים רעבים וביקשה עזרה, אומרת מחברת הסיפור "ליל הריפוי".

סיכום קצר של מה שקרה לאחר מכן,יכול להיות מועבר כדלקמן. הנכד ניסה להרגיע את סבתה, ושוב נרדמה. אבל כעבור זמן מה חזרו הצרחות. עכשיו דיברה האשה דוניה על בלוטים, אשר, כפי שגרישה, שהעירה אותה, למדה כי בשנים הרעבות היא טוחנת ומוסיפה לקמח. הזקנה הרגישה אשמה מאוד לפני נכדה וכנראה לא ישנה עד הבוקר. מכל מקום, גרישה העייפה נרדמה ללא קול ולא שמעה דבר.

הפתרון של הבעיה

למחרת הלך הנכד לדוג,ואז לטיול סקי. הוא היה מותש כל כך עד שהוא ישן כמו מת בלילה. ובשעות אחר הצהריים התנצלה האשה דוניה על הכול, וגרישה הרגיעה אותה וביקשה לא לדאוג. זה היה הזמן, אמר B.Ekimov בסיפור "ליל הריפוי", התוכן הקצר של אשר אתה קורא.

איכשהו התקשר הנער ממשרד הדואר אל העיר. אמא שאלה אם הוא ישן בלילה. אחר כך נתנה עצות - אם האשה דוניה מתחילה לצרוח, אתה צריך לבוא ולצעוק: "שתוק! "עוזר. בדרך הביתה, גרישה עדיין חשב על סבתו. היא נראתה לו קטנה וחלשה. התענה בשאלה איך לעזור לה. לצער אחר, והאשה דוניה לא משוחררת. במשך כל הערב נער משהו וחבט בחזהו. והוא חשב: אם רק לא תרדמו.

לילה של ריפוי: סיכום של הפרק

כשהגיע מלמול מהחדר של דוניה,גרישה ניגשה למיטתה והיתה מוכנה לצעוק ואפילו ללטף את רגלה. אבל כששמע את הנאנחות הכואבות ואת הנאום שהופרע על כרטיסי הלחם, הוא חש פתאום רחמים וכאב, ואז צנח על ברכיו. הנכד התחיל לשכנע בחיבה: "הנה המטפחת הכחולה שלך, סבתא. ויש שם קלפים ". הזקנה שתקה זמן מה, ואז החלה להודות ולהירגע. וגרישה צונן, ודמעות זלגו על פניו. הם באו מן הלב, מלאים רחמים כלפי האשה דוניה. כשדיברה שוב, ניגש אליה הנכד וכל הדרך, המשיך לענות לה בעדינות ולהרגיע אותה. הזקנה הסתובבה ונרדמה בשקט, עכשיו לפני הבוקר.

גרישה הלכה לישון וחשבה על כל דבר בבוקרמספרת סבתה. ולפתע נדמה שהוא שורף אותו: אי אפשר לדבר על זה. עכשיו הנכד ידע את זה מחר, ואז הוא יהיה ליד האשה דוניה. ואז יגיע הלילה של הריפוי. הניתוח של מה שקרה גרם לו להסתכל על העבר וההווה בצורה חדשה.